<h1>ספר התרומות שער ס"ו חלק א'</h1>
<h2>דף מד.</h2>
ויש לברר מי שהוציאו שני שטרות של חוב על אחד מסכום אחד ונכתבין ביום אחד אם בטל השני לראשון אם לאו. על זה גרסינן בכתובות פרק נערה שנתפתתה [מ"ד ע"א] אמר רב נחמן שני שטרות שיוצאין על זה [בזה אחר זה] בטל השני את הראשון. והלכתא כוותיה. וכתב ה"ר יצחק ז"ל בהלכותיו הא דאמר רב נחמן בטל שני את הראשון ה"מ בשטרי קרקע ומאי דדמי להו, כגון כתובת אשה, אבל בהודאות והלואות גבו תרווייהו כל חד וחד לפום שעבודיה, ולא אמרינן האי שטרא היינו האי שטר אחרינא ואע"ג דתרוייהו סכום אחד, וכדגרסינן בפרק גט פשוט [ב"ב קע"ב ע"א] אמר רב האי מאן דנקיט תרי שטרי בר נ' נ' ואמר שויינהו ניהלי בחדא ממאה לא משוינן וכולי, אלמא גבו תרויהו, ע"כ.
<h2>דף צד.</h2>
גרסינן בכתובות פרק מי שהיה נשוי איתמר שני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני. והלכתא כשמואל. וכתב הרי"ף ז"ל [נ"ג ע"ב בדפי הרי"ף] האי שמעתא בשטרי קרקעות היא כגון שני שטרות של שני לקוחות על שדה אחת או שני שטרות [של] שני מקבלי מתנה. אבל שני שטרות של הודאות והלואות היוצאין ביום אחד חולקין, ובהא לא פליג שמואל, דתנן [כתובות צ"ג ע"א] מי שהיה נשוי ג' נשים ומת וכתובתה של זו מאתים ושל זו מנה ושל זו ג' מאות ואין לשם אלא מנה חולקות בשוה, דכיון דכולן נכתבות ביום אחד בלא הקדמה זו על זו ולכל אחת [אין] עולה סך החוב שלה למה שמצאה לב"ח שלה ולפיכך חולקים בשוה. היו שם מאתים, של מנה נוטלת חמשים, ושל ק"ק ושל ג' מאות ג' ג' של זהב. ומקשינן בגמרא אמאי שקלה נ' תלתא ותלתין ותלתא הוא דאית לה, ואוקמה בכותבת בעלת מאתים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמך וכולה מילתא כדאיתא התם. היו שם ג' מאות, של מנה נוטלת נ' ושל מאתים מנה ושל ג' מאות נוטלת ששה של זהב דהיינו ק"נ. ופסק הרב דהלכתא כרבי וכמו שהאריך הרב ז"ל בהלכותיו פרק מי שהיה נשוי [נ"א ע"א]. והר"מ פסק על דרך הרי"ף וזה טופס מה שכתב [מלוה פ"כ ה"ג], שטרות שזמנם יום אחד או שעה אחת במקום שכותבים שעות כל שקדם וגבה בין קרקע בין מטלטלין זכה. באו כלן ביחד לגבות וכן בעל חוב שקדם אחד לחברו שבאו לגבות מטלטלין בזמן שאין בהן דין קדימה או שבאו לגבות שניהם מקרקע שקנה הלוה אחר [שלוה] מן האחרון שבהן ואין בנכסים כדי שיגבה כל אחד ואחד מהן את חובו מחלקין ביניהן. וכיצד חולקין, אם כשיתחלק הממון הנמצא שהממון הנמצא יעלה למניינם ויגיע לפחות שבהם כשיעור חובו חולקין בשוה והאחרים הנשארים מבעלי החוב חולקין היתר ביניהם כדרך הזאת, כיצד היו ג' מלוין של זה ק' ושל זה מאתים ושל זה ג' מאות אם היה כל הנמצא ג' מאות נוטלין מאה מאה, וכן אם נמצא שם פחות מג' מאות חולקין בשוה, נמצא שם יתר על ג' מאות חולקין בשוה ג' מאות ויסתלק בעל המאה ושאר הממון חולקין אותו השנים על דרך זה, כיצד, נמצא שם ה' מאות או פחות חולקין ג' מאות בשוה ויסתלק בעל המנה וחוזרין וחולקין המאתים או פחות ויסתלק השני. נמצאו שם שש (בורר) מאות חולקין ג' מאות בשוה ויסתלק בעל המנה וחוזרין וחולקין המאתים בין השנים בשוה ויסתלק בעל המאתים שהרי הוא פרוע מכל חובו ונותנין המאה הנשארין לבעל ג' מאות ונמצאו בידו ג' מאות בלבד. ועל זה הדרך חולקין אפילו הם מאה כשיבואו לגבות כאחד. ויש מן הגאונים ז"ל שהורו שחולקין לפי ממון, ע"כ. וכן חולקין קרקע של לוה לפי חשבון זה אחר שנשום אותו ביניהם. ומסתברא דהיכא ודאי שקדם אחד מהם והחזיק בקרקע הלוה שאין מספיק לשניהם זכה זה שהחזיק בו, שהרי אין להם לשני בעלי חובות אלו דין קדימה, וכ"ש אם החזיק במטלטלין שזכה, שלא נאמר דין שאנו פוסקין יחלוקו אלא כשבאין שניהם כאחד לגבות אבל קדם והחזיק זכה, ודוקא בע"ח מאוחר בברור אנו אומרים בו שאם קדם וגבה במקרקעי לא מה שגבה גבה. וכבר ביררנו בשער מ"ג. ובפרק הכותב [מ"ה ע"ב] האריך הרב ז"ל בהלכותיו בדין זה כל צרכו.
